החלטה בתיק רע"א 4039/13

1.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים י' גריל, סגן נשיאה, י' וילנר וב' טאובר), מיום 6.5.2013, בע"א 1544-01-13, שלפיו התקבל ערעורו של בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק), על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט ז' פלאח), מיום 10.10.2013, בת"א 21693-09-09.

2.        המשיבים 4 ו-5 (להלן יחד: אורן) היו בעליו של נכס מקרקעין ברחוב הארז 23 בכפר ורדים (להלן: הנכס). ביום 16.9.1996 כרתו אורן חוזה עם המשיבים 2 ו-3 (להלן יחד: מילר) למכירת הנכס למילר. עו"ד גבריאל דויטש (להלן: המבקש), ייצג את אורן ומילר בעסקת המכר. בהמשך, ייצג המבקש את מילר בעסקה נוספת שנערכה בחודש ספטמבר 2006, ולפיה מכרו את הנכס לצדדים שלישיים. המבקשת 2, מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: מגדל), ביטחה במועדים הרלוונטיים את המבקש בביטוח אחריות מקצועית לעורכי-דין (המבקש ומגדל יחד להלן: המבקשים). לצורך רכישת הנכס נטלו מילר מהבנק הלוואת משכנתא בסך כולל של 357,000 ש"ח. הבנק טען כי מילר התחייבו לפני הבנק, במסגרת חוזה ההלוואה והסכם המסגרת עליהם חתמו ביום 12.12.1996, לרשום משכנתא מדרגה ראשונה לטובת הבנק, וכן, משכון על הנכס. באותו היום חתמו גם אורן על כתב התחייבות כלפי הבנק בו הצהירו כי ידוע להם שלצורך רכישת הנכס נטלו מילר משכנתא מהבנק בסכום הנקוב לעיל. כמו כן, חתם המבקש מצידו על אישור עורך-דין המופנה לבנק, בו התחייב לרשום משכנתא מדרגה ראשונה על הנכס לטובת הבנק. יצוין כי משכון אכן נרשם ביום 26.1.1997 במשרדי רשם המשכונות. וגם כי ביום 23.11.1997 נרשמו הזכויות בנכס על שמם של אורן, וביום 8.7.1998 נרשמו הזכויות בנכס על שם מילר.

3.        מאחר שהחל מחודש דצמבר 2006 הפרו מילר הפרו את התחייבויותיהם כלפי הבנק לסילוק ההלוואה, הגיש הבנק ביום 26.4.2007 תביעה כספית נגדם בגין פיגורים בהחזרי ההלוואה. התביעה התקבלה והבנק פתח נגד מילר בהליכי הוצאה לפועל לשם מימוש המשכון הרובץ על הנכס לטובתו. בהתאם לצו מימוש המשכון שהוציא רשם ההוצאה לפועל, ביקשה באת-כוח הבנק לרשום את דבר מינויה ככונסת נכסים על הנכס. ואולם, מנהל מקרקעי ישראל מחוז צפון סירב לרשום אותה כאמור, בשל כך שהנכס נמכר לצדדים שלישיים ואינו רשום על שם מילר. הבנק נוכח כי לא נרשמה משכנתא על הנכס לטובתו, וכי מכירת הנכס לצדדים שלישיים סיכלה את רישום המשכנת, באופן בו לא נותרו בידיו בטוחות כלשהן לסילוק ההלוואה. משכך, תבע הבנק ביום 22.9.2009 את המבקש, מילר ואורן וכן את מגדל, ביחד ולחוד, על הפרת התחייבויותיהם כלפיו, ודרש את מלוא היתרה לסילוק ההלוואה. המבקשים וכן אורן טענו להתיישנות עילת התביעה.

4.        בית משפט השלום קבע כי מועד חתימת ההסכם שלגביו נטענה רשלנות מקצועית של המבקש, להבדיל ממועד ביצועו של החוזה, הוא המועד בו נולדה עילת התביעה. עוד קבע בית המשפט כי אין מדובר בהתיישנות שלא מדעת, כאמור בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, ודחה את טענת הבנק לפיה נודע לו על הפרת התחייבותו של המבקש רק בשלהי שנת 2007, כשפתח את תיק המימוש נגד מילר. בית המשפט קבע כי הבנק לא הראה מהן העובדות שנעלמו ממנו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה לגלותן. עוד קבע בית המשפט שכתב ההתחייבות שניתן לבנק אינו זכות במקרקעין אלא זכות אובליגטורית. לפיכך, קבע בית המשפט כי התביעה נגד המבקשים וכן נגד אורן התיישנה ולכן דחה את התביעה נגדם. במצב דברים זה קבע בית המשפט כי התייתר הדיון בטענות נוספות שהעלו נתבעים אלו כמו שיהוי ואשם תורם, וכן בהודעותיהם לצדדים שלישיים. אשר למילר, נקבע כי אין בפיהם הגנה של ממש להתנהלותם ולהתחמקותם מלפרוע את חובותיהם. לכן קבע בית המשפט כי עליהם לשלם לבנק סך של 500,621 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

           על פסק הדין הגיש הבנק ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה.

5.        בית המשפט המחוזי החליט לקבל את הערעור בנוגע לשאלת ההתיישנות, וקבע כי עילת התביעה כלפי המבקשים וכן כלפי אורן לא התיישנה במועד הגשת התביעה. בית המשפט קבע כי אילו הבנק היה תובע אכיפת ההתחייבות החוזית בדבר רישום משכנתא לזכותו, אז היה מקום למנות את מרוץ ההתיישנות שבע שנים ממועד הפרת ההתחייבות והמסקנה הייתה שהתביעה התיישנה. ואולם, הבנק תבע סעד כספי המגיע לו, לטענתו, כתוצאה מהפרת ההתחייבות החוזית כלפיו. עילה זו, קבע בית המשפט, התגבשה רק במועד שבו נגרם לבנק נזק או הפסד כספי, הוא המועד בו חדלו מילר לשלם את התשלומים החודשיים בגין החזר ההלוואה. בית המשפט דחה את הטענה לפיה ההפסד או הנזק של הבנק התגבש כבר בשנת 1997 או 1998 מאחר שבשעת העברת הזכויות בנכס לא נרשמה משכנתא לטובתו.

6.        בית המשפט הוסיף כי עד להעברת הזכויות בנכס לצדדים השלישיים בחודש ספטמבר 2006 לא נגרם לבנק נזק כלשהו, שכן הנכס היה רשום על שם מילר, ופתוחה הייתה הדרך לפניו לבצע בעצמו את רישום המשכנתא לזכותו באמצעות המסמכים שהיו ברשותו. לפיכך, קבע בית המשפט כי יש למנות את מרוץ ההתיישנות רק החל מחודש דצמבר 2006, אז נגרם לבנק נזק או הפסד כספי, ולכן קבע כי תביעת הבנק הוגשה בטרם חלפה תקופת ההתיישנות. בית המשפט קיבל, כאמור, את הערעור והורה על החזרת הדיון בנוגע למבקשים וכן לגבי אורן, לבית משפט השלום לדון בכל טענותיהם הרלוונטיות לרבות הודעותיהם לצדדים שלישיים. פסק הדין בנוגע למילר נותר על כנו.

           בעקבות פסק הדין הגישו המבקשים את בקשת רשות הערעור שלפניי.

7.        המבקש טוען, ומגדל מצטרפת לטענותיו, כי התביעה נגדם התיישנה בחלוף למעלה משבע שנים מהמועד בו איבד הבנק את הבטוחה שעמדה לטובתו. לדבריהם, ביום רישומם של מילר בטאבו, 23.11.1997, המשכון שהיה הבטוחה היחידה לטובת הבנק, פקע למעשה. מיום זה ועד למועד הגשת התביעה נגדם ביום 22.9.2009 חלפו למעלה מ-11 שנים! לדעת המבקשים, ביום רישומם של מילר בטאבו הבנק ניזוק נזק ממשי ובר תביעה שכן נותר ללא בטוחה לכספו, ובהתאם לתנאי הסכם ההלוואה היה רשאי באותו מועד להעמיד את מלוא יתרת ההלוואה לפירעון. לטענת המבקשים, בית המשפט המחוזי טעה כשקבע כי עילת התביעה נולדה רק בעת שמילר חדלו לשלם את תשלומי ההלוואה כסדרם. לדעתם, מדובר במשגה של ממש שכן עצם העובדה שהבנק נותר ללא בטוחה מהווה נזק ממשי, וברי כי הבנק לעולם לא היה מסכים להלוות כספים למילר לרכישת הנכס מבלי שישועבד לטובתו. מדובר לדעת המבקשים, בטעות משפטית חמורה של בית המשפט המחוזי אשר מצדיקה מתן רשות ערעור.

8.        המבקשים טוענים עוד כי לא יעלה על הדעת שהבנק יזניח שנים ארוכות מעקב אחר רישום בטוחה לטובתו, לא יפנה למבקש במשך כ-12 שנים בדרישה לרשום את המשכנתא, או למינהל כדי לברר מה עלה בגורל רישום המשכנתא באמצעות הוצאת נסח רישום. לדעתם, אילו ידע הבנק בזמן אמת שלא נרשמה משכנתא לטובתו, היה תובע מייד את מילר להשיב לידיו את מלוא סכום ההלוואה, ולכן, במועד רישומם של מילר בטאבו מבלי לרשום משכנתא, נוצר לבנק הנזק בגובה מלוא יתרת ההלוואה. אז נולדה לדעתם, עילת התביעה. לדברי המבקשים, כבר ביום רישום זכויותיהם של אורן בנכס ניתן היה לרשום הערת אזהרה בגין ההתחייבות לרשום משכנתא לטובת הבנק.

9.        לדעת המבקשים, שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי לא הייתה מניעה שהבנק ירשום בעצמו את המשכנתא לזכותו עד המועד בו מכרו מילר את הנכס לצדדים שלישיים. לדבריהם, יחד עם רישומם של מילר כחוכרים נרשמה משכנתא לטובת בנק משכן אשר רבצה על הנכס עד למועד מכירתו לצדדים שלישיים, ומשכך, לא יכול היה הבנק לרשום משכנתא ראשונה לטובתו באמצעות המסמכים שהיו בידיו. לכן, לדעת המבקשים, הנזק שנגרם לבנק כבר אז, כשנותר ללא בטוחה לכספי ההלוואה הוא נזק קונקרטי, בר כימות וממשי.

           לחלופין, טוענים המבקשים כי קיימת התיישנות מאז תום הזמן הסביר לקיום התחייבותו של המבקש. המבקשים מפנים לפסקי דין מהם עולה, לטענתם, כי תביעת הבנק התיישנה. לדעת המבקשים, הבנק לא הרים את נטל הראייה המוטל עליו להוכחת התיישנות שלא מדעת. המבקשים מוסיפים עוד כי הבנק השתהה בהגשת התביעה ואף לא קיים את חובתו להקטין את הנזק.

10.      לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, ובפסקי הדין של הערכאות דלמטה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בקבלת תשובה. למסקנה זו אני מגיעה חרף התוצאות השונות אליהן הגיעו שופטי הערכאות דלמטה, אשר אינן מצדיקות, בפני עצמן, מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (השוו: רע"א 7652/06 ולפמן תעשיות בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (לא פורסם, 15.10.2006)). בסופו של יום, נשענת בקשה זו על שאלה הנוגעת לבעלי הדין בלבד: האם התיישנה תביעת הבנק כלפי המבקשים (וכן כלפי אורן), אם לאו. במחלוקת שנתגלעה בין השופטים, אני בדעה כי צדק בית המשפט המחוזי כשקבע כי בנסיבות העניין, התביעה נגד המבקשים לא התיישנה, שכן יש למנות את מרוץ ההתיישנות רק החל מחודש דצמבר 2006, אז הפסיקו מילר להעביר לבנק תשלומים חודשיים על חשבון ההלוואה ונגרם לבנק נזק או הפסד כספי. אכן, מסכימה אני עם המבקשים כי התנהלות הבנק במשך השנים והעובדה שלא ווידא במשך שנים האם המשכנתא אכן נרשמה לטובתו מעוררת תמיהה. ואולם, טענות אלו יתבררו לגופן בבית משפט השלום, במסגרת בחינת הטענות שהעלו המבקשים ואורן, לרבות סוגיות השיהוי ואשם תורם. מכל מקום, כידוע, הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל במשורה, ותינתן רק במקרים המעלים שאלה משפטית או ציבורית עקרונית החורגת מדל"ת אמותיהם של הצדדים לבקשה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). המקרה שלפנינו אינו בא בגדרה של אמת מידה זו. מדובר, כאמור, בסכסוך פרטני שהתגלע בין בעלי הדין בנסיבות הייחודיות של העניין.

11.      על יסוד האמור לעיל וכפי קביעת בית המשפט המחוזי, מוחזר הדיון לבית משפט השלום בחיפה לדון בכל טענותיהם הרלוונטיות של המבקשים ושל אורן, לרבות בהודעותיהם לצדדים שלישיים.

           כאמור, הבקשה נדחית. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ‏ט' באב התשע"ג (‏16.7.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.